החילוץ של שחר זכאי

טיול של אחרי צבא בנפאל, קיבל תפנית דרמתית כשרעידת אדמה קשה תפסה קבוצת מטיילים בעיצומו של טרק. על אף הקושי העצום וההרס שהיו עדים לו, מכשיר לוויני אחד קטן, היה זה שהשאיר אותם אופטימיים ואף סייע בהצלתם. זהו הסיפור של שחר.

אחרי ארבע שנות שירות צבאי כקצין בחיל התותחנים, החליט שחר, יחד עם חברתו, לנסוע  לטיול הגדול, היעד הנבחר-המזרח הרחוק. 

התכנונים החלו, ההתרגשות הייתה בשיאה והספירה לאחור החלה.

מספר ימים לפני הנסיעה ביקש ממנו אביו של שחר לקחת לטיול מכשיר איתור לוויני

תוך שהוא מבהיר לו שכך  לא יצטך לחפש טלפונים, או אינטרנט ליצירת קשר, לחיצה על כפתור 'הכל בסדר' שבמכשיר תרגיע את המשפחה. אופציה נוספת במכשיר, כפתור  SOS ללחיצה בעת מצוקה, אך כמובן השניים כלל לא דמיינו שהוא יהיה בשימוש.

מרגע הגעתם למדינה, הנופים הלבנים, התרבות והחבר'ה הישראלים שהכיר הלהיבו את שחר וחברתו.

לאחר תקופה שטיילו יחד, נסעה החברה למשפחתה ושחר החליט יחד עם חברים לצאת לטרק הלנטנג המפורסם.

בבוקר היציאה לטרק, שחר, כפי שנהג במהלך הטיול, שלח באמצעות המכשיר הלוויני של MAGNUS, הודעת למשפחתו וחברתו ש 'הכל בסדר'  ו'יום עצמאות שמח'.

הקבוצה יצאה לדרך.

 

שחר זכאי - חילוץ מרעידת האדמה בנפאל

 

זה היה יום שטוף שמש, ההליכה היתה נעימה, בדרך הכירה הקבוצה עוד ישראלים  וכולם החליטו להמשיך יחדיו. על אף המסלולים התלולים והקשים, ההנאה היתה רבה והיה ברור לכולם כי זוהי חוויה חד פעמית ומיוחדת.

יום שישי, לאחר מספר ימי צעידה ולקראת סוף הטרק מצאה הקבוצה גסט האוס פסטורלי באחד הכפרים והחליטה להתאכסן בו. באתה העת הם היו בגובה 3500 מטר ונותרו רק 400 מטר של עליה לגובה לסיומו.

למחרת, בשבת, הם התעוררו ליום עם ערפל כבד, שחר וחבריו המתינו מעט שיתפוגג, וכשנואשו החליטו בכל זאת לצאת לדרך. הראייה היתה קשה ולאחר הליכה של 3 שעות, הגיעו לכפר קטן.

שוב, אותו הנוהל: בחירת  גסט האוס, התמקמות ושחר ששולח הודעת 'הכל בסדר' למשפחתו. 

אך את מה שקרה זמן קצר לאחר מכן, הם לא יכלו לדמיין בסיוטים הכי גרועים שלהם.

השעה היתה 11:30 בבוקר כשלפתע החדר ומבנה הגסט האוס החלו לרעוד בחוזקה, חפצים הושלכו על הרצפה והתקרות החלו נופלות כמו חפיסות קלפים.

על אף השוק וההלם, התעשתו שחר והקבוצה והבינו שמתרחשת רעידת אדמה חזקה ושעליהם לרוץ ולתפוס מחסה.

שחר, יצא בריצה מהחדר, כדי להגיע לקומת הכניסה ויחד איתו לקח את ה'מגנוס הלוויני'.

כשהגיע למטה שחר היה בשוק מהמחזה "ראינו קיר ענק לבן בדרך אלינו, כולם ברחו, התפצלו למקומות שונים. המחשבה הראשונה היתה שאני לא שורד את הדבר הזה".

המפולת עברה ושחר הופתע שלא נפגע ממנה, אך השלג שנערם מסביב, הקרח שעף באוויר והקור הקשה איימו גם הם על היכולת לשרוד את האסון.

לאחר זמן קצר של שהייה במסתור, הבחין לפתע מתוך השלג, ב'מגנוס הלוויני', הוא שלף אותו ומיהר לגשת ולאתר את חבריו.

לאט לאט החלו החברים לצאת ממקום מחבואם כשהם מנסים לעקל את שארע ובמקביל שחר לחץ SOS במכשיר הלוויני. יחד הם מחליטים שהכי נכון יהיה להם לעזוב את הכפר לכפר אחר.

בדרכם למטה, שמעה הקבוצה זעקת עזרה, וכשהחלו לחפש מצאו באחד המבנים תיירת פצועה. הם מחליטים לאלתר אלונקה ולשאת אותה עמם. למרבה הצער, בשלב מסויים, הפסיקה האישה לנשום ומותה נקבע במקום. הקבוצה מצוערת אך מבינים שעליהם לשרוד והם קוברים אותה וממשיכים לצעוד.

שחר מתעדכן בנתיים במכשיר הנייד שלו, דרכו  היה מסוגל להשתמש רק בזכות ה'מגנוס הלוויני' ורואה הודעה מאביו שמוסר לו פרטים אודות רעידת האדמה הקשה.

שחר מעדכן אותו היכן הוא נמצא ומכשמסיים את התתכתבות מתפנה למשימה הבאה והחשובה ביותר: לשרוד!

 

איתור לוויני בכל נקודה בעולם ובתנאי שטח קשים

 

הוא וחבריו מתחילים לתור אחר אוכל ומזון ואינם מסוגלים לנחש כמה זמן יצטרכו להיות שם. בכפר ההרוס, בהר, בקור המקפיא.

"התחלנו לחפש בהריסות של המבנים, וירדנו לכיוון הנהר שם ראינו מראות קשים של חיות מתות, גוויות והריסות".

על אף המצב הקשה, היו מי שכעסו על שהייתם של הישראלים במקום: הנפאלים.

"הם איימו עלינו באלימות, אמרו שרצחנו את המשפחה שלהם. כל ניסיון להסביר להם את המצב ולמה הגענו לכפר לא צלח. בשלב הזה ניגשתי למכשיר ושלחתי הודעת מצוקה שאנחנו בסכנת חיים" הוא מספר.

במהלך הימים הבאים הגיעו שני מסוקים צבאים, אך לא היה לשחר ולחבריו שום סיכוי לעלות עליו שכן ההיסטריה העצומה סביבם היתה רבה. אנשים נאבקו על העלייה אליהם.

הימים שחלפו גרמו להם לחשוש שההצלה שלהם תיקח זמן, אך הקשר עם מגנוס והמשפחה הצליחו להשאיר בהם תקווה.

ואז זה קרה.

חמישה ימים לאחר שחיו בקור מקפיא, כמעט ללא מזון, חוששים לחייהם, מסוק חילוץ הגיע לכפר לחלץ את שחר ושאר הישראלים. הטראומה מהאירוע היתה כה גדולה, שאפילו כשנחתו בבסיס צבאי שהוסב למעין מחנה ניצולים התקשו להאמין שהסיוט מאחוריהם. 

השיבה ארצה לוותה בהמון שמחה, אך כמובן גם טראומה. 

שחר מודה שהמקרה עשוי להיה להגמר אחרת ללא המכשיר שנשא עימו ומספר חודשים לאחר שעבר תהליך התאוששות  הוא כבר מתכנן את הטיול הבא וברור לו מה הוא לוקח עימו

 "לתיירים האחרים שהיו שם, לא היה קשר עם המשפחה ולנו היה. היה לנו קשר עם המשפחה, חברת החילוץ, והם ידעו בדיוק היכן אנו ממוקמים. המגנוס הלווייני הציל לנו את החיים".

 

 

0.3831974