חילוץ ישראלים מאתיופיה: המבצע של מגנוס באזור הלחימה

כשהדרך לשדה התעופה עוברת באזור לא יציב

לא כל מבצע חילוץ מתחיל בפציעה, בנפילה או בקריאת SOS מפסגת הר. לפעמים המטיילים בריאים, כלי הרכב זמינים והיעד ידוע — אבל הדרך ביניהם עוברת בתוך מציאות שמשתנה משעה לשעה.

באוגוסט 2023 התפתחה לחימה במחוז אמהרה שבאתיופיה בין הצבא לבין אנשי מיליציית FANO. הקרבות הגיעו למספר ערים וכפרים, והממשלה הכריזה על מצב חירום שאפשר הגבלות תנועה, עוצר ואיסור על התקהלויות. עבור מטיילים ואזרחים זרים שנמצאו באזור, נסיעה שנראתה רגילה על המפה הפכה למשימה המחייבת הערכת סיכונים מבצעית.

בשטח שהו 13 ישראלים ושבעה אזרחים זרים שנדרש להעבירם מהעיר דברק אל העיר שירה שבמחוז טגראיי. המבצע בוצע בשיתוף פספורטכארד, מגנוס איתור וחילוץ, משרד החוץ, הקונסול הישראלי באדיס אבבה, אנשי קשר מקומיים וגורמי ממשל באזור.

לפני היציאה: לבנות תמונה אמינה

באזור לחימה, הקו הקצר ביותר אינו בהכרח הקו הבטוח ביותר. כביש יכול להיראות פתוח בבוקר ולהיחסם בצהריים; מחסום מנהלתי יכול להפוך לעיכוב של שעות; ושמועה שמגיעה מקבוצה מקומית אינה תמיד מידע שאפשר לבסס עליו החלטה.

לפני יציאת השיירה נאסף מידע על מוקדי הלחימה, מופו הצירים ונבדקו חלופות. במקביל נבחנו הצרכים הרפואיים והלוגיסטיים של הקבוצה, לרבות אספקה שנדרשה לאנשים שנותרו בשטח. זהו שלב פחות פוטוגני ממסוק או מרכב חילוץ, אבל לעיתים הוא השלב שקובע אם המבצע ייצא לפועל — או יידחה עד שייווצר חלון בטוח יותר.

הרכב שנשלח לפני כולם

בראש השיירה נסע רכב מקדים. תפקידו לא היה רק להראות את הדרך, אלא לבדוק בזמן אמת שהציר נשאר פתוח, לזהות בעיות לפני שהקבוצה כולה מגיעה אליהן ולאפשר לצוות להיערך לשינויים.

הבחירה הזאת ממחישה עיקרון מרכזי בחילוץ מאזורי אי־יציבות: לא מניעים את כל הכוח אל תוך סימן שאלה. יוצרים שכבת התרעה קדמית, שומרים מרחק ומוודאים שהמידע המתקבל מהשטח מעודכן יותר מהמפה שעל המסך.

במהלך הדרך נתקלה השיירה בעיכובים מנהלתיים. אנשי הצוות נדרשו לקיים קשר רציף עם מפקדים וגורמים מקומיים כדי לאפשר מעבר בטוח. התקשורת עם הקבוצה נשמרה באמצעות מכשירים לווייניים ואפליקציית MAGNUS — מרכיב משמעותי במיוחד כאשר רשתות סלולריות אינן אמינות או כאשר אסור לבסס מבצע שלם על קליטה מזדמנת.

לדעת מתי לזוז — ומתי להישאר במקום

באירוע מסוג זה, עצם ההחלטה לצאת לדרך היא חלק מהחילוץ. תנועה באזור שבו מתקיימים עימותים עלולה להגדיל את החשיפה לסיכון. מצד שני, הישארות בנקודה מסוימת עלולה להפוך למסוכנת אם הלחימה מתקרבת, האספקה מצטמצמת או נתיבי היציאה עומדים להיסגר.

לכן אין כלל אוטומטי שלפיו תמיד צריך להתפנות במהירות. לעיתים ההנחיה המקצועית היא דווקא להישאר במבנה בטוח, לצמצם תנועה ולהמתין לפתיחת ציר. במהלך האירוע באתיופיה המשיכו הצוותים לעקוב גם אחר מוקדים נוספים שבהם שהו ישראלים, ולבחון האם לפנותם או להמליץ להם להישאר באזור מוגן.

סיום בטוח של המסלול הקרקעי

כל 20 המחולצים הגיעו בשלום לעיר שירה. משם תוכננה המשך העברתם בטיסה לאדיס אבבה בליווי אנשי הצוות. החילוץ הסתיים ללא נפגעים, אבל ההצלחה לא נשענה על רגע דרמטי אחד. היא נבנתה מאיסוף מידע, רשת קשרים מקומית, בדיקת הציר, תקשורת לוויינית וניהול סיכונים רציף.

זהו ההבדל בין הסעה לבין חילוץ: בהסעה יודעים מהי הדרך. בחילוץ צריך לבדוק מחדש, בכל שלב, האם הדרך עדיין קיימת.

מה מטיילים יכולים ללמוד מהאירוע?

במצב של הפגנות, עימותים או חסימות דרכים, אין לצאת לדרך על סמך דיווח בודד ברשת חברתית. חשוב להעביר לגורם המטפל מיקום מדויק, מספר אנשים, מצב רפואי, אמצעי תחבורה, כמות מים ומזון, ותוקף מסמכי הנסיעה.

מומלץ לשמור את הדרכונים, התרופות, המטענים והציוד החיוני בתיק נגיש; לצמצם תנועה שאינה הכרחית; ולא לפרסם בזמן אמת מידע שעלול לחשוף את מסלול הקבוצה. כאשר מתקבלת הנחיה להמתין, ההמתנה אינה חוסר פעולה — היא לעיתים החלטת החילוץ הבטוחה ביותר.

חילוץ מאזור לחימה הוא ניהול של מציאות משתנה

מבצע החילוץ באתיופיה מדגים שחילוץ בינלאומי אינו מוגבל להרים, לים או למדבר. לעיתים האתגר המרכזי הוא אנושי ומדיני: להבין מי שולט בכל ציר, מי יכול לפתוח מחסום, כיצד מתקשרים כאשר התשתיות אינן יציבות ומתי חלון ההזדמנות בטוח מספיק כדי לנוע.

כאשר כל המשתנים מתחברים לתוכנית אחת, שיירה של מטיילים יכולה להפוך מקבוצה שנקלעה לאזור מסוכן לקבוצה שנמצאת בדרך הביתה.