הרפסודה התהפכה והנהר המשיך לעלות: חילוצם של תשעה ישראלים בבוליביה

המסלול בן חמשת הימים שנעצר באמצע הנהר

בנובמבר 2015 יצאה קבוצת מטיילים ישראלים לשיט רפסודות באזור נהר ריו ורדה בבוליביה. גשמים חזקים גרמו לזרימה להתגבר במהירות, והרפסודה שעליה שטו התהפכה.

תשעה מטיילים נותרו על גדת הנהר יחד עם מדריך מקומי. חלק מהציוד והמזון אבדו במים, והקבוצה נאלצה להמתין באזור מרוחק עד שניתן יהיה להגיע אליה בבטחה. האירוע נמשך כ־48 שעות והסתיים כאשר המטיילים נמצאו בריאים ושלמים.

נהר יכול להשתנות בתוך זמן קצר

המים שבהם שטה הקבוצה לא היו אותם מים שאליהם יצאה בתחילת המסלול. גשם באזור טרופי או הררי יכול להשפיע על הנהר גם כאשר הוא יורד במרחק רב מהמקום שבו נמצאים המטיילים.

לפי הדברים שנמסרו לאחר החילוץ, הזרימה התחזקה במהירות ומפלס הנהר עלה באופן משמעותי. הקבוצה איבדה שליטה ברפסודה, אך הצליחה לצאת מהמים ולהתכנס על הגדה.

במצב כזה, הרצון לחצות את הנהר, לשחות לעבר דרך או לנסות להמשיך באופן עצמאי עלול להפוך אירוע שניתן לנהל לאסון. מים עכורים מסתירים סלעים, ענפים ומערבולות, ומהירות הזרימה אינה תמיד נראית מהגדה.

אות המצוקה שלא נשלח מיד

המטיילים לא הצליחו בתחילה להעביר את אות המצוקה. רק לאחר שהצליחו להפעיל את מכשיר האיכון הלווייני נוצר קשר עם חדר המבצעים.

מאותו רגע ניתן היה להבין שמצבם תקין, לקבל את מיקומם ולתאם את החילוץ. חיליק מגנוס עמד בקשר עם הקבוצה, והמשפחות בישראל קיבלו עדכונים בזמן שהצוותים בבוליביה ניסו להגיע אליה.

היכולת להעביר מיקום אינה מבטלת את קושי הגישה. היא מבטלת שאלה אחת חשובה מאוד: היכן לחפש.

צוות ראשון שלא הצליח להגיע

שני מדריכים יצאו לכיוון הקבוצה, אך לא הצליחו לחבור אליה במהלך השיט. רק לאחר שמפלס המים ירד והזרימה נחלשה, יצא צוות נוסף ברפסודה והצליח להגיע למטיילים.

הם הועברו לכפר סמוך ומשם המשיכו ברכב לעיר. ההמתנה הייתה מתסכלת, אך היא אפשרה לבצע את החילוץ בתנאים בטוחים יותר.

האירוע מזכיר שלא תמיד ניתן לחלץ מיד. לעיתים המקצועיות נמצאת דווקא בהחלטה לא להכניס צוות נוסף לנהר כאשר התנאים עדיין מסוכנים.

מה עזר לקבוצה?

ראשית, הם נשארו יחד. קבוצה שמתפזרת לאורך גדת נהר מקשה על האיתור ומגדילה את הסיכון שאחד מחבריה ינסה לחצות לבדו.

שנית, הם הצליחו להציל חלק מהמזון. גם כמות מצומצמת יכולה להיות משמעותית כאשר מסלול מתוכנן הופך לשהייה לא מתוכננת.

שלישית, היה ברשותם מכשיר לווייני. הוא אפשר תקשורת והעברת מיקום באזור שבו אי אפשר להניח שתהיה קליטה סלולרית.

ולבסוף, הם המתינו לשיפור בתנאים במקום לנסות לפתור את האירוע באמצעות פעולה מסוכנת.

מה בודקים לפני יציאה לרפטינג באזור מרוחק?

יש לבדוק מי החברה המפעילה, מה ניסיונם של המדריכים, האם הציוד מתאים לסוג הנהר ומהו נוהל החירום במקרה של התהפכות או ניתוק מהקבוצה.

חגורת הצלה צריכה להתאים למשתמש ולסוג הפעילות. גורמי בטיחות ימית מדגישים שציוד הצפה חייב להיות נגיש ומתאים לפעילות, לרבות שיט במים לבנים.

ציוד חיוני, אמצעי הצתה, תרופות, מסמכים ותקשורת לוויינית צריכים להישמר באריזה אטומה ומחוברת לאדם או לכלי השיט — ולא בתיק שעלול להיעלם עם הזרם.

חילוץ שמתחיל בהחלטה לא להילחם בנהר

הסיפור בבוליביה הסתיים בשלום לא מפני שהקבוצה הצליחה „לנצח” את הנהר, אלא מפני שבשלב מסוים היא הפסיקה לנסות להתקדם בתוכו.

הם הגיעו לגדה, יצרו קשר והמתינו לצוות שהיה מסוגל להגיע כאשר התנאים אפשרו זאת.

במצבי חירום בטבע, פעולה מהירה היא לא תמיד פעולה נכונה. לפעמים הצעד שמציל חיים הוא להישאר במקום, לשמור על הכוחות ולאפשר למערכת החילוץ לעבוד.