יומיים על צלע הר בצ׳ילה: אות המצוקה שהוביל את המסוק אל שלושה מטיילים

הירידה שנראתה כמו קיצור דרך

בפברואר 2017 חולצו שלושה תרמילאים ישראלים, בני 22, מצלע הר בפארק הלאומי פויווה שבצ׳ילה.

השלושה טעו בניווט, סטו מנתיב הטרק והמשיכו בירידה מסוכנת. בשלב מסוים הגיעו למצוק בגובה של מאות מטרים, ללא אפשרות להמשיך וללא יכולת לטפס בחזרה. סביבם היה ג׳ונגל סבוך, והם נאלצו להעביר במקום יומיים בתנאי שטח שלא אפשרו אפילו הקמה נוחה של אוהל.

טעות ניווט שהפכה למלכודת טופוגרפית

ירידה נראית לעיתים כמו האפשרות הטבעית כאשר מאבדים את הדרך. היא עשויה להוביל לנחל, לדרך או ליישוב. אבל בשטח הררי, כל ירידה מורידה גם את מרחב האפשרויות.

מדרון שאפשר לרדת בו בזהירות אינו בהכרח מדרון שניתן לעלות בו. צמחייה צפופה יכולה להסתיר מצוק, וערוץ שנראה כמו נתיב יציאה עלול להסתיים במפל או בקיר סלע.

לפי אייל מגנוס, המטיילים האמינו שאם ימשיכו לרדת יצליחו לצאת מהשטח, אך לבסוף הגיעו למבוי סתום.

אותות המצוקה שהמשיכו לשדר

במשך יומיים שידרו השלושה אותות מצוקה באמצעות מכשיר לווייני של מגנוס. המכשיר סיפק לצוותים את מיקומם המדויק ואפשר גם לקיים עמם תקשורת.

כאשר צוות יודע היכן נמצאים המטיילים, הוא עדיין צריך לפתור את שאלת הגישה. האם ניתן להגיע רגלית? האם אפשר להוריד חבלים? האם קיים אזור שבו מסוק מסוגל לרחף או להנחית מחלץ?

במקרה הזה, הידיעה המדויקת על המיקום חסכה חיפוש נרחב, אך תנאי השטח המשיכו להכתיב את אופן החילוץ.

הניסיון להגיע ברגל

תחילה יצא צוות קרקעי לאורך מסלול הטרק. הוא לא הצליח להגיע אל השלושה בגלל הטופוגרפיה והצמחייה הסבוכה.

במקביל נערכו חברות הביטוח לשגר מישראל משלחת של שישה מחלצים, ובה אנשי מגנוס וצוותי חילוץ נוספים. לפני שהמשלחת יצאה, הוזנק מסוק מהעיירה פוקון והצליח להגיע אל המטיילים.

החילוץ בוצע בשני סבבים: תחילה פונו שניים מהמטיילים, ולאחר מכן המסוק חזר כדי לאסוף את המטייל השלישי. הם הועברו לגסט האוס סמוך. שגרירות ישראל בצ׳ילה ומשרד החוץ סייעו לאורך המבצע.

מדוע מסוק אינו תמיד האפשרות הראשונה?

מסוק נראה כמו הפתרון המתבקש, אבל הפעלתו תלויה בראות, ברוח, בגובה, בטופוגרפיה ובקיומה של נקודה שממנה ניתן לבצע איסוף בטוח.

גם כאשר מיקום המטיילים ידוע, ייתכן שהמסוק לא יוכל להתקרב בגלל עננות או צמחייה. לכן צוותי חילוץ מכינים במקביל חלופה קרקעית, כוח מקצועי וציוד המתאים לגלישה או לטיפוס.

בצ׳ילה התברר שהמסוק המקומי מסוגל לבצע את המשימה, ולכן בוטלה יציאת הצוות מישראל.

הטעות הנפוצה: להמשיך כדי „למצוא את השביל”

כאשר מטיילים מבינים שסטו מהדרך, הם נוטים להמשיך עוד כמה דקות בתקווה שהמסלול יופיע מחדש. לאחר מכן הם ממשיכים עוד קצת, משום שכבר השקיעו זמן בירידה. כך נוצרת שרשרת החלטות שקשה לעצור.

גישה בטוחה יותר היא לקבוע נקודת עצירה: אם השביל או הסימון אינם מופיעים בתוך זמן קצר, חוזרים לנקודה האחרונה שבה המיקום היה ודאי.

הנחיות רשמיות לבטיחות בטיולים ממליצות לשמור על שבילים מסומנים, לקבוע שעת חזרה ולהסתובב לאחור כאשר התנאים או המסלול אינם בטוחים.

מה עושים לאחר שנשלח אות מצוקה?

יש להישאר זמינים להודעות, לחסוך בסוללה ולמסור מידע ברור: מספר המטיילים, מצב רפואי, ציוד, תנאי השטח ומה ניתן לראות מהמקום.

אין לזוז ללא תיאום, אלא אם קיימת סכנה מיידית כמו אש, מפולת, הצפה או הידרדרות סלעים. אם חייבים לעבור למקום אחר, חשוב להעביר את המיקום החדש ולהשאיר סימן ברור בנקודה הקודמת.

המפה הראתה נקודה; החילוץ דרש מערכת שלמה

אות המצוקה פתר את שאלת המיקום, אך הוא לא הטיס את המסוק, לא בדק את מזג האוויר ולא חיבר בין הרשויות המקומיות, השגרירות, חברות הביטוח והמשפחות.

מאחורי הנקודה שהופיעה על המסך נדרשה עבודת תיאום שלמה.

החילוץ בצ׳ילה מדגים היטב את מקומה של הטכנולוגיה בעולם החילוץ: היא אינה מחליפה אנשים, ניסיון ושיקול דעת. היא מאפשרת להם להתחיל לפעול מהמידע הנכון.