התאונה בכביש 40: האות הלווייני שהביא סיוע לחמישה ישראלים בארגנטינה

הרכב התהפך במקום שבו אין למי להתקשר

כביש 40 בארגנטינה מזוהה עם מרחבים עצומים, נופי פטגוניה ונסיעות ארוכות בין יעדים. בחלקים המרוחקים שלו, המרחק בין נקודות יישוב גדול והתקשורת הסלולרית אינה מובטחת.

באפריל 2018 התהפך ג'יפ שבו נסעו חמישה מטיילים ישראלים. התאונה התרחשה באזור מבודד ללא תקשורת סלולרית זמינה, והמטיילים נזקקו לסיוע רפואי ולפינוי.

במצב כזה, התאונה עצמה היא רק תחילת האירוע. השאלה הבאה היא כיצד מודיעים למישהו שהאירוע התרחש.

האות שהגיע לחדר השליטה

נוסעי הרכב הצליחו לשדר אות מצוקה באמצעות תקשורת לוויינית. ההתרעה התקבלה במרכז השליטה של מגנוס, שהחל לתאם את המענה עם כוחות החירום המקומיים, נציג מקומי, משרד החוץ וחברות הביטוח.

צוות רפואי נשלח למקום כדי להעניק טיפול ראשוני, ובהמשך פונו חמשת המטיילים באמבולנס לבית חולים מקומי. שתי מטיילות שנחבלו נשארו להשגחה במהלך הלילה, ואילו שאר חברי הקבוצה שוחררו עם חבלות קלות.

מדוע תאונת דרכים באזור מבודד היא אירוע חילוץ?

כאשר רכב מתהפך בעיר, עדי ראייה יכולים להזעיק סיוע והאמבולנס נע בכבישים מוכרים. באזור מרוחק ייתכן שלא יהיו עדים, שהדרך לא תהיה מסומנת היטב ושנקודת התאונה תהיה רחוקה מבית החולים הקרוב.

גם לאחר שההודעה מתקבלת, צריך להעביר לכוחות המקומיים מיקום מדויק, להעריך כמה אנשים נפגעו, להבין אם מישהו לכוד ולבדוק איזו דרך מתאימה לאמבולנס או לרכב חילוץ.

בתאונה בארגנטינה, התקשורת הלוויינית אפשרה להתחיל את שרשרת הפעולות למרות היעדר קליטה סלולרית.

הדקות הראשונות לאחר התהפכות

לאחר תאונה יש לבדוק תחילה אם נשקפת סכנה מיידית: אש, דליפת דלק, רכב שאינו יציב או תנועה חולפת שעלולה לפגוע בנוסעים.

אין להזיז אדם שנפגע באופן משמעותי אלא כאשר הוא נמצא בסכנה מיידית, משום שתנועה לא נכונה עלולה להחמיר פגיעת צוואר או עמוד שדרה. במקביל יש לספור את כל הנוסעים, לבדוק הכרה ונשימה ולמסור למוקד מידע קצר ומסודר.

המיקום צריך להישלח לפני שהסוללה מתרוקנת, ולאחר מכן יש לשמור את המכשיר זמין לתקשורת עם חדר השליטה.

לא להסתמך על רכב שעובר במקרה

באירועים בכבישים מרוחקים קיימת נטייה להניח ש”מישהו כבר יעבור”. אלא שבקטעים מסוימים יכולים לחלוף פרקי זמן ארוכים בין כלי רכב, במיוחד בלילה או מחוץ לעונת התיירות.

לכן יש לצאת לנסיעה עם מים, מזון, שכבות חמות, ערכת עזרה ראשונה, פנס, ציוד להחלפת גלגל ואמצעי תקשורת שמתאים לאזור.

רשות הפארקים הלאומיים האמריקאית ממליצה בנסיעות באזורים מבודדים לעדכן אדם אחר במסלול, ביעד, במועד החזרה ובפרטי הרכב, ולשאת אספקה שתספיק למקרה של עיכוב ממושך.

לבדוק את הרכב לפני שהנוף מתחיל

בנסיעות ארוכות חשוב לבדוק את מצב הצמיגים, הצמיג החלופי, הבלמים, האורות, הדלק וכלי העבודה. יש לוודא שהרכב מתאים לסוג הדרך ושחברת ההשכרה מאפשרת נסיעה בקטעים שאינם סלולים.

כדאי להוריד מראש מפות לשימוש ללא אינטרנט ולסמן תחנות דלק, מרפאות, מקומות לינה וצמתים שבהם ניתן לפנות לכביש מרכזי.

GPS יכול להציג את הדרך הקצרה, אך אינו תמיד יודע אם היא מתאימה לסוג הרכב, למזג האוויר או לשעת הנסיעה. החלטות בשטח צריכות להתבסס גם על שילוט מקומי, מצב הדרך והערכת הנהג.

הקשר אינו מסתיים כשהאמבולנס מגיע

לאחר פינוי הנפגעים מתחיל שלב נוסף: חלוקה בין בתי חולים, תקשורת עם המשפחות, תרגום מידע רפואי, טיפול מול חברת הביטוח וסידור המשך הנסיעה.

במקרה בארגנטינה, מרכז השליטה טיפל גם בתיאום עם חברת השכרת הרכב לאחר שהמטיילים פונו.

זהו חלק שאינו מופיע תמיד בתמונות מהשטח, אך עבור המטיילים הוא משמעותי. כאשר הרכב ניזוק וחברי הקבוצה נמצאים בבית חולים במדינה זרה, האירוע עדיין רחוק מסיום.

כשאין אנטנה, עדיין אפשר להזעיק עזרה

חמשת הישראלים פונו וקיבלו טיפול רפואי. האירוע הסתיים בחבלות קלות יחסית, אבל הוא מדגיש אמת פשוטה: בנסיעה למקום מבודד, קליטה סלולרית אינה תוכנית חירום.

אמצעי לווייני, שיתוף המסלול והכנה של הרכב אינם מבטיחים שלא תתרחש תאונה. הם יכולים לקבוע כמה מהר יידעו שהיא התרחשה — וכמה מהר יתחיל החילוץ.