טיול באזור הררי

מההרים ניתן לצפות בנופים מדהימים, אבל לא פחות חשוב לצפות את הסכנות ולהיערך בהתאם לפני היציאה לטיול.

באזורים הרריים החל מגובה מסוים החמצן נהיה דליל, מזג האוויר לרוב קר יותר, מתאפיין במשקעים ואף יתכנו שינויים בלתי צפויים שיקשו על התנועה. הסכנה הגדולה ביותר היא "לא ידעתי", אספנו לכם מספר נקודות שחשוב לשים לב אליהם בעיקר כשעולים לגובה.

 

חמצן דליל

עם העלייה בגובה יורד אחוז החמצן באוויר, החל מ- 2,500 מטרים אף צפויים תסמינים למחלת גבהים. מלה בהודו, קוסקו בפרו ועד הקלימנג'רו באפריקה מטיילים רבים יוצאים לדרך מבלי מודעות או הכנה מראש.

עם הירידה באחוז החמצן, תאי הדם מתקשים בהעברת חמצן לחלקי הגוף השונים. מחלת גבהים לרוב מתבטא במספר שלבים עם זאת זה עלול להשתנות מאדם לאדם-

 

מחלת גבהים "קלה"- עייפות, כאבי ראש, סחרחורות, חולשה, קשיי נשימה, קושי בשינה בגובה, כ-12-24 שעות לאחר העלייה.

מחלת גבהים "בינונית"- חוסר תיאבון, הקאות, חוסר שינה, תחושה כללית גרועה.

מחלת גבהים "חמורה"- נוסף לכל הסימנים- קשיים בעמידה וקוצר נשימה שלא במאמץ.

 

איך נמנעים ודרכי התמודדות

לא עולים יותר מ- 1000 מ' ביום, קביעת ימי אקלום ותכנון המסלול תוך איסוף מידע מראש. בהתייעצות עם רופא ישנם כדורים שניתן לקחת לפני העלייה 24 שעות לפחות מראש.

בכל מקרה בו אחד מהתסמינים הופיע הפיתרון המהיר ביותר יהיה לרדת בגובה, זאת תוך התייעצות עם רופא או גורם רלוונטי. באזורים הרריים וטרקים לא צפויה תקשורת סלולרית ולכן מומלץ להצטייד במכשיר לוויני למקרה הצורך.

 

קור

עם העלייה בגובה, הטמפ' הממוצעת יורדת- ביום וגם בלילה שהות ממושכת בטמפ' נמוכה עלולה לגרום להיפותרמיה- תת חום של הגוף.

 

מצב היפותרמי מוגדר כמצב בו יש ירידה של יותר מ-2 מעלות בטמפ' הגוף- 35 מעלות ומטה,

טמפ' גוף הנמוכה מ-32 מעלות זו כבר סכנת חיים.

הגורמים להיפותרמיה לרוב יהיו תשישות, עייפות למצד טמפ' נוכה של הסביבה וחשיפה לרוח לצד גשם/הירטבות ממים.

 

תסמיני ההיפותרמיה-

שלב ראשון- חיוורון, אדישות ובלבול, דיבור לא ברור, חולשה, קואורדינציה פגועה.

שלב שני- הכרה מעורפלת וירידה בקצב הלב. נשימה איטית.

שלב שלישי- אובדן הכרה, פגיעה קשה בקצב הלב עד מוות.

 

איך נמנעים ודרכי התמודדות

לא יוצאים לשטח כשיש מזג אוויר בעייתי- שילוב של גשם ומזג אויר קר (שאנו לא רגילים אליו בארץ) גורם להיפותרמיה מהר מאד.

במידה ואנחנו כבר בשטח- מחפשים מחסה.

יש להיערך מראש לאפשרות של שינוי מזג האוויר- בדגש על ציוד מטיילים מתאים.

לבוש-

  • שיטת הבצל- שכבה קרובה לגוף של ביגוד מנדף (שומרת על הגוף יבש).
  • מעל- שכבה או שתיים מבודדות. פליז, פוך וכו'.
  • כשכבה עליונה- מעיל גשם אטום.
  • בצורה כזו אנו יכולים "לשחק" עם השכבות בהתאם למזג האוויר.

טיפול ראשוני בהיפותרמיה-

  • יש להביא את הנפגע למקום יבש, ולהחליף את בגדיו.
  • לדאוג לחימום ע"י בידודו- שמיכות, שק"שים, מעילים.
  • בשום אופן אין לחמם את הנפגע אקטיבית (מים חמים, מדורה, תנור).
  • שתייה חמה.

שינויי מזג אוויר בלתי צפויים

באזורים הרריים ופנים יבשתיים בעולם, מזג האוויר משתנה במהירות- ייתכנו הבדלים של 10 דק' בין שמש לסופת גשם.

במידה ואנו יוצאים ליעד כזה- עלינו להיות מוכנים תמיד עם ביגוד חם וציוד אטום בזמינות מיידית.

כמו כן, תמיד להקפיד שהתיק עם ציוד הלינה ובגדים להחלפה יישאר יבש.

 

קשיים בתנועה

הליכה באזור הררי כרוכה בהתמודדות עם שיפועים ועליות תלולות שאין אנו מכירים מהארץ, קצב התנועה יורד משמעותית מהמוכר לנו בטיולים בארץ- עם הירידה בקצב התנועה, גדלה הסכנה בחשיפה לפגיעות קור. לא נרצה להגיע למצב בו קיים עיכוב בהגעה למקום הלינה או לסוף המסלול.

 

איך נמנעים ודרכי התמודדות

מתכננים את המסלול ומבינים אם ביכולתנו לצלוח אותו ולא לוקחים ציוד מיותר ומכביד.

נעזרים בפורטרים\מדריכים מקומיים.

לא יוצאים למסלול כשאין לנו מספיק מידע לגביו.

 

מעברי מים זורמים ונהרות

באזורים הרריים ומרובי משקעים, לרוב תהיה זרימה בערוצי הנחלים והנהרות.

מסלולי הליכה חוצים ערוצי זרימה ועוברים לידם באזורים רבים בעולם. למים זורמים יש כוח עצום- הרבה מעבר לכל צפייה והערכה של אדם לא מיומן, מפלס הנהר נתון לשינויים ועלול לעלות באופן פתאומי.

 

איך נמנעים ודרכי התמודדות

הכנה- לומדים את מסלול ההליכה ומבינים אם יש מעבר של נהרות- ואיך. סוסים/ גשר /רגלי

לא עוברים נהר בשחייה- ולא במים מעל גובה הברך.

לרוב, נקודות המעבר במסלולים המטויילים נוחות או עם גשר.  אם המקום קשה מדי- יתכן וטעיתם בדרך. (גם כאן- למקומיים יש לרוב את הידע על נקודות המעבר).

לא נכנסים לשחות בנהרות – גם אם הזרימה נראית לכם תמימה- כוח של נהר זורם תמיד תמיד יהיה יותר חזק מכם!

 

 

0.4535961