מטיילים עם MAGNUS: נחל גובתה

חיליק מגנוס
"בוא נטייל יחד" אומר קונדרה, שוב ושוב עד שדרש שניקבע יום בשבוע בו נשכים ונצא לטייל.
קונדרה, בני, דבק במטרה ושיכנע אותי לעשות יום לנחת, יום שכולו טוב. כך בצפייה לשהות משותפת, לסיפורים, לשיחות ולזמן משותף שאין טוב וחסר ממנו.
קבענו את יום שלישי כי פעמיים טוב.
החלטנו להתחיל ממש בצפון, ומה יותר צפוני מהחרמון?
התלבטנו, ללכת מראש מסלול החרמון? ולאחר בדיקה נבחר נחל גובתה.
לא זוכר שניסינו למשוך עוד משתתפים. יחד זה ניראה לנו ממש מתאים.
בוקר יום שלישי בחודש אוגוסט, 04:30 ואנחנו בדרך צפונה דוהרים בכביש 6.
הדרך חולפת עם עצירה לקפה (שלי קר – אוגוסט) עליה מקרית שמונה בדרך לחרמון, נווה אטי"ב אנחנו לאורך הגדר עד לשטח מול הבוסתן בו ניתן לחנות, זה ממש לא רחוק ממלון הציידים.
בדיקה של מים בשלוקרים, מזון קל בתרמיל, ע"ר והמקל ביד. הרכב ננעל ואנו חוצים לשביל.
מיד עם היציאה משטח המטעים אנחנו בערוץ ובו צומח אופייני למרומי החרמון חורש ים תיכוני במופע הקייצי שלו, השביל מתחיל "לרדת" בתלילות והמסע הופך לסידרת דילוגים מבולדר לבולדר המראה ירוק ונעים, רוח מצננת את זיעתנו יש לנו זמן ואנו עוצרים ונהנים מכל פינה. עצי הדולב המתפצלים עושים רושם על קונדרה ואני עושה לו "בוק" שיראו עד לאן הרחיק.
הקרבה והאינטימיות של הימצאותנו בטבע במאמץ גופני משותף משרה עונג שהולך וגדל. השיחה קולחת ואנו מבינים שהתחלנו משהו גדול.
התוכנית נירקמת נעשה את נחלי הארץ כמה שנוכל, שנתיים נמשיך ונדרוך ברגליינו את נחלי הארץ – גם נתעד ואף נפיץ את המראות והרעיונות.
ברור לנו שעלינו לגייס עוד חברים ולחלוק אתם את הנחת.
עולה שמו של מי אם לא דודיק.
הדרך ארוכה המסלול קשה ממש, זה לא למתחילים. הירידה המתמשכת והדילוגים בין הסלעים משפיעים. מתחילים להרגיש את השרירים.
חום אוגוסט מתפשט גם אל מתחת לצמרות, אל שטחי הצל. צמחית החורף עומדת קמלה ומזהיבה בשעות הצהריים המאוחרות אנו מגיעים לקבר סית סרה הקדוש לדרוזים. החום שלח כניראה את החברים לנמנם איפשהו ליד המים הקרירים, אנחנו על כל פנים, לא מצאנו איש במתחם
המשכנו בחום הכבד עד לכניסה לבאנייס שם תמיד יש דוחני פירות, הפעם עם הקורונה הכל עזוב.
שלושה אברכים צצו לפתע ועטו עלינו עם שאלות - כמו איפה ומה? הסתבר שהם גם יצאו לשטח אך ללא מים או ציוד מתאים חוץ מהשם יתברך – לא היה להם מושג היכן הם... אין ספק שהשם עושה פה שעות נוספות.
בחום הכבד ממש עצרנו להתרענן בתעלת המים הקרירים. המתנו להסעה שסידרו לנו חברים ומצאנו שזה האח של ירון שעשה איתנו כמה חילוצים רציניים בדרום אמריקה.
חזרנו מותשים לרכב ויצאנו דרומה בים של תנועה שאחזה בנו כשש שעות על הכביש.
עם שובנו קיימתי שיחה עם דודיק על הכיף והרעיון . דודיק, על המקום "תפס" את העניין.
קבענו ביום שלישי הבא – נחל עמוד.
הגענו למסלול רק שנינו ועשינו לנו חגיגה ראויה שכללה גם שייט ועוד הנאות.
והיום,משחלפו כבר כ-35 נחלים, הראו לי אחד שמוכן לוותר על מקומו בצוות.
העונג רק הולך ופושט ומרבה נחת לכולם.
אנחנו מכירים את הארץ, אוהבים לה ומקימים חברותה אמיתית וטובה. דודי צירף את קרן וזו התגלתה כאוצר, קרן אספה את צילומנו הרבים ועיצבה אותם לאלבום וכך בעוד שנה וחצי יהיו בידנו תמונות וסיפורים על ה-2000 קילומטרים הבאים.
להתראות ביום שלישי פעמיים כי טוב.
 
 
 
 
0.4572433