מטיילים בארץ עם MAGNUS: נחל פרע

כשהאתגרים מוחשיים, ההתייצבות גדולה יותר.
כבר כמעט שנה שבכל יום שלישי יוצאים למסע בנחל אחר. מאז שאיל נאור היצטרף, האתגרים התפתחו - נחל רחף, גלשנו. נחל דרגות, ירדנו. נחל זרון, גלשנו.
 
החלק המשכנע זה בוודאי התמונות. מראה החבל מושלך על הכתף, או המצב בו הנך מונצח תלוי בחבל מעל תהום. פוזה שכל אחד חפץ להתנסות ולהיראות בה.
מספר המשתתפים, אני חייב לציין, נמצא בנסיגה. מאז שהחלימו תושבי הארץ מהקורונה. מחלת העבודה התפשטה וכבר כמה פעמים שיש חברי צוות שמרשים לעצמם להבריז!
קבענו שנלך על הקניון השחור בזוויתן. זה הבטיח לנו מספר גלישות ישר לתוך בריכות קרירות ורטובות.
התייצבנו בבוקר בחניון דליות וניגשנו לבודקה של הרשות.
הצגנו את ההיתר שהשגנו מבעוד מועד.
הסתבר שאנו לא רשומים כלל.
נרשמנו הובהר, לנחל לא לקניון.
ניסינו, הסברנו, דיברנו, ביקשנו. לא הועיל דבר.
עוד טרם התקלה נידרשנו להציג תעודת מדריך גלישה, במילים אחרות , איל נידרש להציג תעודה שכמובן קיימת אך איש לא נושא אותה עליו. איל , ללא היסוס, נסע לביתו וחזר מתועד.
זה היה מיותר. לא נתנו לנו להיכנס לנחל – לא הזמנתם...
 
בילינו בנעימים בחצר השמורה, אגב את התשלום לכניסה גבו מאיתנו. כך נותרה הרשות חייבת לנו...
"לא נורא" אמר איל נסע לנחל פרע.
איפה זה? מי שמע על הנחל?
יצאנו בנסיעה צפונה לעבר עין פיט וזעורה הזכורים לי מאימוני הלש"ב (לחימה בשטח בנוי) הצבאיים. שני כפרים שנעזבו בבהלה במלחמת ששת הימים - אם איני טועה כפרים עלווים. שלא ברור למה בדיוק ננטשו. אם זכרוני לא מטעני הרי שתושבי רג'ר חלקם מכפרים אלו.
 
לא שוכח את הלם הרגשות שחוויתי כחייל צעיר. משנכנסנו לבתים. התנור הסורי עמד מוכן צלחות הפח עם האמייל הכחול היו מונחות על השולחן ובהן שאריות מזון מיובש. כלי מטבח ובישול עמדו וסיפרו על החיפזון בו ננטש הבית .
השארנו את רכבינו ופנינו בדרך עפר לאורך גדר בקר במורד לערוץ של נחל פרע – כן יש נחל כזה.
קטן ועל פי המפה לא מושך מים משטח רציני.
את תחילת הירידה עשינו בין עצי אלון בתצורת יער פארק פתוח מה שאומר פה ושם איזה עץ ובינהם מדרכים של פרות הרועות כאן וממקשות כל חלקה. משפת הגדה העליונה, מפלס הנימצא בגובה הישוב קיבוץ שניר, יורד המדרון בתלילות אל תוך הערוץ. לא סתם ירידה אלה ממש מדרגות של כמה מטרים איל ודן בנו, קשרו חבלים או בלשון מקצועית, עיגנו חבלים לגלישה ואנו התייצבנו זה אחר זה לגלישה למטה. קצר. חמישה עד שבעה מטרים.
 
אך פה מגיעה ההפתעה!
הצומח מאד עשיר ומגוון. מהקיר הדרומי יורד מפל "שערות" שמימיו נופלים אל הערוץ בין ובתוך הצומח. מראה מלהיב ביותר ובלתי צפוי לחלוטין.
"שווה" את המחדל של הרשות. כך יצא הפסדנו בשכרנו. הרווחנו ערוץ מדהים קל ונעים לטיול.
אך חכו עוד לא סיימנו.
 
לאחר עוד גלישה של צניר בגוש הבזלת הגעתי למטה ללא הטלפון "שמיהר" ונפל בקפיצות מכיסי ונחת בשלום אל תוך הבריכה הבוצית והשחורה. בזלת ובוץ.
חיפשתי במישוש בתוך המים, דודי מישש את הבריכה וכך חלפה כחצי שעה עד שהגיע בן חמו ושלה את הטלפון.
כמה ניעורים ומכות קלות והטלפון, לא יאומן רחוץ ופועל – בהמשך שבק המסך. אך הטלפון עדיין פועל.
זה כבר הטלפון השני שאני מנסה להפוך לאמפיבי, בלי הצלחה גדולה...
 
הערוץ הקניוני מדהים, המים זורמים בו מהמפל לבריכה ומשם למטה אל הבניאס על הגדות התלולים צומחים תאנים, אלונים עצי דולב ומה לא. המראה לא פחות ממדהים. בקצה הערוץ הוא נשפך לנחל הבניאס החולף כאן במרוץ מלבין ובמימיו הכחלחלים והצלולים. בפינה, בריכה ניפלאה לרחצה. זו פינה שמבהירה לך שהגעת לגן עדן והשהות פה נמשכה זמן רב עד שהבנו שעלינו לשוב ולעלות מן הערוץ.
את העלייה התלולה עשינו באבטחה של חבלים שמתחו דן ואיל הצפונבונים (כנף בצפון) המשכנו ברגל עד הרכב, שלפנו את הבירות המוקפאות שתמיד כדאי להגיע אליהן.
 
ירדנו לאורך כביש 99 למקבץ המסעדות בדרך לקרית שמונה התכבדנו בארוחה הודית והמשכנו אל תוך המטעים של שניר אל חניון נידח ומלהיב שליד נחל הבניאס נפשנו בצל, ניהננו מקרירות משב הרוח על המים הזורמים
ובלית ברירה התמקמנו ברכבים בדרכנו לעוד שבוע עד למפגש הבא.
 
0.6927429