מטיילים עם MAGNUS: נחל עזגד ואשלים

חיליק מגנוס

קובץ מצומצם של מופלאים התייצבו למסלול. 

ברור היה שהוא כרוך בשחייה – אולי החבר’ה פשוט לא צפים או מסיסים במים...

על כל פנים, בתחנת הדלק "שפך זהר" גילינו את דודיק, חיליק, שגיא, ברק, איל ודודי זיו ונוספו ממגנוס אור, אלכס,עידן ומטעם הסוסים דוד בן חמו.

מזג האוויר הבטיח חום.

 

לאחר הקפה בתחנה, נסענו לאורך מפעלי ים המלח עד לדרך כניסה למישר עמיעז. הכניסה בטנדר השברולט היא רכיבת רודאו על סוס עץ... שמפעיל זוגיות.

אור נוהג או מטלטל את המסדה וכך הגענו עד איל שהמתין ליד תחנת השאיבה עם קפה מוכן. פה כבר היינו פעמים רבות בטיולינו השונים.

 

מכאן התחיל המסע, בעלייה בעזגד עד למפגש עם הדרך לאשלים זהו חלק ממצוק העתקים לא תלול במיוחד אך מעלה את קצב הנשימה עד נשיפות.

הדרך מביאה אותנו לתצפית על קניון האשלים בסמוך למפל העצום. הצוקים פה ממש משהו.

ירידה מהירה ל-"מרפסת" מעל המפל, מבט למטה ואנחנו מפעילים את קפה דודיק. חייב להזכיר את הקונייאק המיושן שברק תרם לאירוע, מזמן לא טעמתי משהו כזה, "אנרגיה גרעינית".

מכאן הדרך היא מסע מבולדר לבולדר. כמות המטיילים, אפילו ביום חול, כמו יום ג' שלנו, היא מפתיעה ממש. אין עוד מסלול בו אתה לבד.

 

תמיד נפגוש עוד מטיילים והפעם כמה שביליסתים צמאים המבקשים מים, קבוצה של פנסיונרים מטיבי לכת, ותלמידי ישיבות עטורי ציצית שניראים לא מוכנים ולא מתאימים בנעלי הספורט וכובעי הטמבל אך גם הם "עושים" את המסלול.

רשות הטבע והגנים פתחה מחדש את המסלול שזוהם לפני כשנתיים.

אך ניהול של השמורה? אין על מה לדבר.

 

כך נדחסים לנחל הצר אנשים רבים מדי. עקבות "יתר" המבקרים ניכרים בכל, החל מבקבוקי פלסטיק מזהמים, שצפים בגבים, ניירות ,עטיפות ושאר מוצרי סנטציה ועד ציפוי של בוץ שהתייבש על הסלעים ויצר מעטפת של גרגירים גסים המסכנים את ההולכים.

אם לא הסברתי טוב הכוונה להחלקה בלתי נמנעת – אין אחיזה בסלעים בשל הציפוי.

זה כמובן נוצר מהפסיעות המרובות שמעלות את הסחף מהמים ומצמידות אותו להתייבש על הסלעים.

הנחל תלול ודורש הליכה זהירה כולל קטעי ירידה בעזרת עיגוני פלדה שלפעמים ממש לא פשוטים לשימוש, עגינות החבלים כבר מזמן לא במצב כשיר.

 

הגבים, בשל השנה היבשה, היו רדודים, איל הצליח לטפס ולעקוף את רובם ואילו אנו החלפנו את נעלי הטרקים בסנדלים ומכנסיים קצרים ופסענו אל תוך הגבים. מהנה במיוחד היה תרגיל הציפה שהדגים לנו דודי זיו על גבי האבוב. הצהלה והשמחה הרקיעו והדהדו בין קירות המעוק - ראה צילומים.

הדרך נמשכת לאט שוב נעלנו נעליים והתקדמנו עד לגבים הבאים שאין איך לעקוף וצריך להיכנס למים ואפילו לשחות אפשר.

מזג האוויר היה חם, חם מאד הקרינה העצימה את תחושת הלהט והביקור במים הפך לנעים ביותר.

 

תארנו לעצמנו איך היינו חשים לו מזג האוויר היה חורפי ומקפיא...

ירדנו למעוק הצר האחרון, חלק מהגבים הגדולים יבשו כמעט לחלוטין וביציאה מהמעוק ליד עץ המורינגה הפעלנו את קפה דודיק החלפנו בגדים, נעלנו את נעלי הטרקינג ויצאנו להליכה מהירה לתחנת השאיבה או איך שדודיק ציין על מנת להמריץ אותנו "להתראות בבר הקרוב", כך הגענו צמאים לבירה הקרה בטנדר.

המסלול מהנה במיוחד, אתגרי ונעים בשל הגבים והמים.

זהירות - הוא ממש לא מתאים לימי שרב או חום.

 

אם כך צפוי לכם, וותרו ואל תצאו לדרך. המתינו לימי אביב נעימים.

 

 

 

 

0.407379