הסיפור שמאחורי המצלמה

אשר סבידנסקי התחיל את הקריירה שלו בעולם הצילום במהלך שירותו הצבאי. משם הגיע לתעשיית האופנה עד שברגע מסויים החליט שהוא משנה כיוון, מוכר את כל רכושו והולך בעקבות הלב

מה קורה כשבוקר אחד אתה קם ומחליט שהגיע הזמן להגשים את החלומות שלך. זה בדיוק הסיפור של אשר סבידנסקי, הצלם הצבאי שמצא עצמו לאחר השירות בלב תעשיית האופנה, רק שהלב שלו לא היה שם. הוא בחר להתאהב מחדש ולשים את הפוקוס שלו ושל עדשת המצלמה במקום אחר "מכרתי את כל מה שהיה לי וקניתי כרטיס טיסה כיוון אחד לאסיה, רציתי לראות מה יקרה אם אני אנסה להיות צלם דוקומנטרי" מספר סבידנסקי.

 

נקודת ההתחלה

 

ממבט קצר בתמונות המלוות את סבידנסקי קל לראות כי ההשראה הגיעה מהבית, בעוד אביו נשלח להופיע בבסיסים בהם הוצב הצבא הרוסי "גדלתי על תמונות וחוויות ממקומות נידחים ומדהימים אליהם אבא שלי הגיע בזמן שהוא עבד כפנטומימאי ברוסיה הקומוניסטית".

 

מבחינתו של סבידנסקי העניין הרב בצילום דוקומנטרי הוא למעשה העברת הסיפור שמאחורי התמונה. בדיוק כמו המסעות של אביו, לכל תמונה שהוא מצלם יש משמעות והיא להציג לעולם נקודת מבט אמיתית לגבי מי שמתועד בעדשת המצלמה. מדובר בשילוב של דוקו לצד מחקר אנתרופולוגי שכל מטרתו להעביר את הסיפור הלאה.

 

העולם בעקבות סבידנסקי

 

עבודותיו הראשונות לקחו חלק במזרח הרחוק. כיום הוא מתמקד בכל פעם בפרויקט ספציפי ויכול למצוא עצמו נודד בין הרים ונופים מדהימים בחיפוש אחרי הסיפור הבא. בעבר יעצו לו שבכדי שצלם יצליח להעביר את הסיפור האמיתי, עליו להתנהג כזבוב על הקיר, כך הסביבה לא תשים לב ותתנהג באופן טבעי. במהלך מסעותיו הבין שאין זה כך, הנוכחות שלו חשובה בדיוק כמו זו של אלה שהוא בא לתעד. הרצון שלו להציג את הסיפור שווה ערך למצולמים שמעוניינים בחשיפה. "בביקור שלי בסין תיעדתי אמן תכשיטי כסף. אחרי סט הצילומים הראשון ממש כמו ארט דירקטור הוא ניגש אלי ורצה שבתמונה הבאה נראה יותר את מה שהוא עובד עליו. אחרי כמה פריימים הוא פשוט יצא מהמקום ורץ להביא את יצירת המופת מבחינתו, זו שהוא רוצה שכולם יכירו".

 

סבידנסקי מסביר שצילום זו שפה בינלאומית, היא זו שמוכיחה למה תמונה שווה יותר מאלף מילים. "הגעתי למונגוליה ומצאתי עצמי מתארח יחד עם המדריך שלי אצל משפחה שגרה במדבר גובי. אחרי כמה משקאות המדריך לא היה במצב כשיר לתרגם והחלטתי להוציא את הלפטופ שלי. ניסיתי לתקשר עם המשפחה דרך התמונות וזה עבד. הם ראו את העבודות שלי, העבירו ביקורת באמצעות מחוות ידיים וכשהצגתי להם תמונות אישיות הם מיהרו לשלוף את התמונות שלהם."

 

בעולם בו הוא מציג לאנשים את הסיפורים ממקומות מרוחקים נראה שכולם למעשה מחפשים נקודות דמיון. הצילום מביא לנו שני כיוונים, האחד המוצג בתמונה, והשני הוא העולם שמעבר. כך בתמונה של דייג מבוגר מסין, מוצג לנו הסיפור ומצד שני עולה לסבידנסקי המחשבה על אביו שבוודאי דואג לו בבית.

  

כיום, אחד הפרויקטים המסוקרים של סבידנסקי הוא תיעוד סיפורה של ציידת העיטים הראשונה במונגוליה. בעוד הוא התיידד עם ציידים מקומיים ולקח חלק בשגרת יומם, עלה לו הרעיון להציג את השבט מנקודת מבט אחרת דרך דור העתיד ולמתוח את גבולות תפיסת התרבות. עם קבלת הכרה עולמית נראה שזוהי רק תחילת הדרך עבור הצלם המוכשר, בעיקר כשיש עוד סיפורים רבים שמחכים לו.

  

המטרה כעת היא להמשיך ולנדוד. בעתיד הקרוב סבידנסקי צפוי להגיע לאקוודור ולאחר מכן לאפריקה ולהמשיך לכל מקום ״שהעולם קורא לו״. כמו במקרים קודמים, סבידנסקי נשאר היכן שהמצלמה מראה שיש עוד סיפור לספר, וכך אנו זוכים להכיר את האנשים שהוא פוגש בדרך. 

 

לסיפורי מטיילים נוספים ומידע מקצועי לחץ כאן.

 

0.3937611